מהו הייעוד ואיך מגיעים ולמימוש

מכירים את השאלה הזו, מה הייעוד שלי? ופונים לעזרת המנחשים בקלפים ובכוכבים, לעזרת רבנים או לכל עזרה אחרת? ומנסים תחומים שונים, ונרשמים לסדנאות ומתנסים במיני תחומים, ולמה לא מוצאים את הייעוד האם הוא כל כך סודי?

מהו הייעוד ואיך מגיעים ולמימוש

ולמה קורה שחשבנו שמצאנו את הייעוד ואחרי זמן התברר שזה לא זה, התברר שאולי טעינו, שתחילה התלהבנו ואז ראינו שקשה, שלא הולך ולא מצליח ומשקיעים כל כך הרבה מאמץ, למה הכל כל כך סמוי ולמה לא גלוי.

אז לרוב התשובה היא שאת הייעוד לא מוצאים, התשובה היא שהייעוד מוצא את האדם, ומתי ואיך כאשר המגיעים לרמת התפתחות שמאפשר לייעוד להתגלות, ולמה הכוונה? הכוונה היא תחילה במידות, האם מידת הכעס מטופלת או אף מתוקנת, האם מידת הקנאה הגיעה לאיזון כלשהו, האם למדנו לשמור על מוצא פינו, ויותר חשוב האם התפתחה מידה מסויימת של שליטה במחשבות, כלומר שלמחשבות כעוסות או מבולבלות או מתוסכלות כבר אין כל כך מקום בראש, האם למדנו לסלוח ולקבל את האחר, משום שאלה אתגרים העומדים בהיכון לכל אחד ואחד, אם מתקיימת למידה ולו מעטה והחלת השינויים הייעוד "מוצא" את האדם כאילו חיכה עד תחילת השינוי הפנימי שמתהווה ועכשיו דופק בדלת, ואיך זה נראה ואיך מתקבל, זו מילה שאומר מכר או בן משפחה, או אולי שמענו על הזדמנות שבדיוק חלמנו עליה, וחלום זה לא בהכרח חלום של לילה יכול להיות גם חלום בהקיץ, אולי דבר מה שבאמת רצינו ועבורו שווה לנו לעזוב את המוכר ולפנות למחוז חדש או לחדש, וכן יש כאן מקום נרחב לשיקול דעת, מקום נרחב לשיתוף אנשים יקרים תומכים ומאפשרים את השינוי.

הייעוד הוא חלק עליון מתוכנית גדולה שלקחנו על עצמנו בהיותנו עדיין רק נשמות עוד לפני הגוף הנוכחי, זה חלק גם מהתוכנית האישית של כל אדם, לכל אחד יש ייעוד ותוכנית רק שרוב האנשים בשכחה, ושכחה זו גם חשכה, זה החושך הפנימי שלא מוצא מה לעשות ולאן לפנות ויוצר בלבול ותסכול, זה החושך הפנימי שנגרם מאותם מחשבות לא נעימות ורגשות בהתאם, ומה ניתן לעשות על מנת לפנות את החושך, על מנת להרגיש ולראות זיק של אור שיכוון, ונגלה שזה סיפור שחוזר על עצמו.

דבר ראשון ממה מוכנים להיפרד, מאיזה הרגל אישי או הרגל של בית, ואפילו מאכל או משקה.
כמה מקום יש בנפש ללמוד דבר חדש שלא חשבנו שנרצה ללמוד, כמו תורה למשל, או להסתפק בהרצאה ולמה תורה? משום שהנשמה שמגיעה ממקור עליון יודעת במדוייק מה באמת נחוץ לה ומה מזין אותה, לנשמה אין עניין אמיתי בהבלי העולם, הנשמה הגיעה לעולם על מנת לחיות בעולם ולא לשכוח את מקורה ואת התורה.
כמה אנחנו רוצים לתת, או יודעים לתת או לחלופין האם נרצה תמיד לקבל, עידוד, או התייחסות או מתנות או כל דבר אחר.

והנתינה גם לה גבולות וסדרים שלא נמצא את עצמנו נותנים ללא גבולות כך שלמקבל קשה לקבל וגם נגיע למצב של מובן מאליו, או לחלופין רק לוקחים עוד ועוד ובנוסף גם נרגנים. וכדאי לבדוק גם כמה אנחנו לעצמנו וגם קשובים באמת לצרכי הזולת והכוונה לצרכים האמיתיים, צרכים אחרים יש בשפע אמיתיים מצומצם יותר.

החסד שאנו מעניקים, הנתינה, היכולת לקבל היכולת להקשיב, הרצון והצמא ללמוד ולהתפלל, המוכנות של כל אחד מאיתנו להתקרב לעצמו באמת ללא הסחות דעת כל אלה הם יותר מחצי הדרך לייעוד שיגיע במהרה, גם אם מדובר על אומנות כלשהי, הוראה, תקשורת על כל גווניה, עיסוק במזון ובישול, תחום המכירות או כל תחום אחר ועוד לא הזכרתי הייטק או בניה ככתוב "עולם חסד ייבנה" והאדם עולם קטן כלומר התוכנית קיימת בתוכנו וגם הייעוד והידע, כל היסודות שקיימים באדמה קיימים גם בתוכנו, המים המתוקים ברוק והמים המרים בנזלת, והמלוחים בדמעות ועוד ועוד, המחשבות הטובות והחסד שהאדם פועל על פיו בונה את עולמו, ומכאן נבין את הדרך הברורה והמוארת לקראת הייעוד המיוחל שכולנו רוצים.