אוכלים ולא רק מרעב, מה קורה בתוכנו, בנפש שכל כך קשה לפצח את הסוד הפנימי, על מה זה יושב? פחדים, חרדות, דאגות, בושה, רגשי אשם, בדידות ואולי יש עוד. מה עיצב את האופי שלנו כפי שאנו מכירים את עצמנו, האם זה מי שאנחנו באמת? האם זה מי שהיינו אמורים להיות.

אכילה רגשית גורמת מלבד לרגשות לא נעימים גם להשמנה, הגוף גדול בדיוק במקומות בהם אנו מרגישים קטנים וחסרי יכולת או אף חסרי ערך, כאשר אנו גדולים בגוף כלומר שמנים "כאילו קשה יותר" להגיע ללב ושוב לפגוע בו.

אז ההתייחסות היא טיפולית, זו עבודה, אין קיצורי דרך אמיתיים, זו עבודה ברמה של פגישות אישיות ומקצועיות. אני מביאה דוגמה שכתובה בספר - אכילה מודעת שיצא לאור לפני שנה, הדוגמה בעמוד 10 תחת הכותרת – המסר החשוב שברצוני להעביר.

אחת המתרפאות שהגיע אלי והיא בעלת עודף משקל ניכר, לא היה מקום לתשאול על הרגלי האכילה שלה, מיד הבנתי שהיא אוכלת ארוחה אחת ביום, זו שמתחילה בבוקר ומסתיימת סמוך לשינה, ולכן הדרך היתה להיכנס פנימה לתוך העולם הרגשי והמנטלי שלה ולהתחיל בתהליך האיזון והריפוי, וכך קרה שבסיום הפגישה הראשונה בעודה יושבת בכורסה שמולי (לכורסה היו ידיות משני הצדדים) והיא נתפסה ולא הצליחה להחלץ בכוחות עצמה מהכורסה, עמדתי מאחוריה ועזרתי לה למשוך את הכורסה עד שנחלצה, המקרה היה מאוד מביך, וכמובן שמיד קניתי כורסה ללא ידיות, אולם עבורה זה היה תמריץ להתחיל לווסת את התזונה ולהבריא.
מכאן יוצא שמדובר בנטיות הנפשיות של כל אחד ואחת, נטיות שנוטות לכעס ורוגז, לתרעומת, ותרנות וריצוי, הנטיה ללוחמנות ולא תמיד חשוב על מה, נוכל להבין גם את דרך האכילה האם היא מתונה או בולסת, זו דרך מאוד מדוייקת, ולא תמיד קלה שאותה מורה לנו הרמב"ם בספריו הנפלאים.